הספק הלצה שנאמרת כבדרך אגב, מחביאה שאלה לא פשוטה בכלל, ובעיקר חושפת תופעה שהיא הבסיס ליכולת האנושית המפתיעה, שכשיש מספיק רצון, אפשר להאמין מכל הלב, בדברים שיודעים עמוק במוח שהם בלי מקור וסיבה אמיתית.
הרי כל חרדי, לא משנה סגנונו, מאמין ויודע שחייבים לחבוש כיפה, ולא סתם שצריך לשים כיפה ולהמשיך הלאה, כמו שמניחים תפילין או לובשים ציצית, לא, זה הרבה יותר, זה הזהות עצמה, עד כדי שכשרוצים לתאר מישהו שעזב את היהדות, הסלנג הוא “פלוני הוריד את הכיפה”.
כל זאת, למרבה האבסורד, כשאין ביהדות בסיס, בכלל, לצורך להיות בכלל עם כיפה כל הזמן, אין כללים, אין מקור, אין ברכה בשם ומלכות.
זה לא מוזכר בתנ”ך, כמובן, וגם לא במשנה, מוזכר פעם וחצי בגמרא ובצורה שמשתמע שאף אחד לא באמת הלך ככה, מופיע ברמב”ם במפורש שזה רק לזמן תפילה, והתפתח למנהג רוחבי לסמל יראת שמיים בתקופת השו״ע.
ועדיין, זה כ”כ מושרש חזק בדת כיום, שאין יכולת אפילו לדמיין את התנאים והאמוראים, האבות, הנביאים והשופטים בלי כיפה, למרות שאין שום סיבה לחשוב, לפי מקורותינו, שהם לא היו גלויי ראש.
כל זאת, כשהקטע שלכיפה אין באמת מקור וזה סתם סגנון לבוש יהודי, ידוע לכולם, ולא איזה סוד גדול.
אם נתפוס חרדי ממוצע, עם מוח על הכתפיים, ונשאל אותו מה המקור לכיפה, הוא בהחלט יידע לענות בכנות, שאין מקור רציני, ועדיין, זה לא ימנע ממנו להיות חסר יכולת להוריד את הכיפה מהראש בדיוק כמו שהוא חסר יכולת להדליק מתג של אור בשבת (משהו עם מקור מפוקפק לכשעצמו) ולא יבטל את ההרגשה שלו שיהדות = כיפה.
הכל מגיע מסוג של יכולת מופלאה לדעת שמשהו הוא חרטא, גם בסטנדרטים הלא מרשימים של הדת, ועדיין להיות מחובר אליו רגשית עם אמונה שחייבים לעשות אותו.
תופעה מדהימה.
אבל מה שהכי מעיף את הסכך, זה שהתופעה הנפשית הזו, ממש לא מתחילה ומסתיימת בנראות וסגנון של מנהגי לבוש, אלא נוגעת גם בליבת האמונה וסיבת הקיום.
האמונה בגן עדן ושכר מצוות בעוה״ב.
הרי אם ניתן לרב, או סתם יהודי מאמין מאיזה מגזר דתי שלא יהיה, לתת נאום בו הוא מרביץ את אמונתו בשומעי לקחו, המשפט השני אם לא הראשון שייצא לו מהפה, זה וריאציה כלשהיא על כך שאם תקיים מצוות תקבל שכר בעולם הבא, ואם תבצע עבירה תחטוף שם למעלה.
זה הבסיס של הבסיס של המניע העיקרי של מאמיני תקופתנו.
אממה, זה לא קיים בתורה. פשוט לא קיים, וכולם גם יודעים את זה.
אין שום אזכור, ולו במרומז, בתורה ובנביאים לקיומו של עולם הבא, בטח שלא שכר בעולם הבא לשומרי מצוותיה.
בלתי אפשרי אפילו לדמיין שהאמונה שהניעה את היהודים שומעי התורה וחוגגי בית המקדש, היא אותה האמונה שלנו, כשכל התיעוד משם, בתורה ובנביאים שבאו אחריהם, פשוט לא מזכירים את הסיבה לקיום המצוות, שכר ועונש בעולם הבא.
כל זאת בשעה שהטקסטים מלאים באין ספור וריאציות לנסיונות שכנוע תוכיחות ואיומים לקיום המצוות.
ואותו דבר מהצד השני, האם יש מישהו דתי כיום שמוכן לעלות על דוכן ולהתריע בפני שומעיו שאם הם לא יקיימו מצוות שנה הבאה תהיה בצורת ו״היו שמיכם נחושת וארצכם ברזל״? כי התורה מלאה בזה, מה זה מלאה, זה אשכרה מה שאומרים כל יום בקריאת שמע:
וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה’ אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם. וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ. וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ. הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן יִפְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים אֲחֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם. וְחָרָה אַף ה’ בָּכֶם וְעָצַר אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר ה’ נֹתֵן לָכֶם.
זה מה שעבד אז. לא עולם הבא, לא שכר אחרי המוות, רק שאם תהיו בסדר תקבלו יורה ומלקוש, לא תהיו בסדר, יהיה בלגן ורעב. זהו.
אבל היום, יכולים אולי באובססיביות לקרוא את זה פעמיים ביום, ועדיין אף לא אחד לא מנסה לשכנע את קהלו עם רטוריקה דומה, מרוב שזה מנותק.
זה עד כדי כך בולט, עד שאפילו לחז״ל, אלה מ״שכר מצוות בהאי עלמא ליכא״ זה הציק, מה שגרם להם לתת את ה״וורט״ שלהם בנידון.
כי זה באמת לא אותה אמונה, אי אז לפני אלפי שנים היה אפשר להפחיד את העם עם ענייני מזג אוויר בצורות ומלחמות ולהניע אותם לקיום מצוות, כשעם הזמן והתקדמות הציוויליזציות, השילוב בין הקושי למכור סיבה ותוצאה שפשוט לא קיימת, בתוספת ההמצאה המיובאת והמוצלחת יותר של העולם הבא שלא רק מסדרת את הבעיה, אלא גם הופכת אותה לבלתי ניתנת להפרכה, אף אחד הרי לא חזר מן המתים כדי לספר, השילוב הזה גרם להיפוך תשתית האמונה.
וכך הגענו עד הלום, העולם הבא הוא הסיבה שבשבילה צריך וכדאי לקיים את כל המצוות, זו משמעות קיום האדם, והסיבה למה ירד לעולם.
ולעומת זאת כל הרטוריקה התנכית הכתובה בתורה פשוט התפיידה לה מהלקסיקון, ונשארה רק כאות מתה זכר לימים ההם.
אז משה אולי הלך במדבר, והרבה, בלי כיפה.
אבל מה זה אומר על תופעת מאמיני תקופתנו אנו?