כידוע לכל בר בי רב, מיד אחרי המבול, הקב”ה הבטיח לנח שלא יהיה שוב מבול, וכסימן לכך, נתן הקב”ה קשת בענן ואז “וזכרתי את בריתי” וכולי וכולי.
הכל טוב יפה מפעים ומרגש, אבל דבר אחד קטן חסר, מהי באמת הקשת הזו? ממה היא מורכבת? זה חומר כמו מים או חול? אפשר רק או לראות את זה או גם לגעת בזה? מה זה בכלל???
אז האמת העצובה היא, שכותב התורה שמתיימר לספר איך מתי וממה נברא העולם, פשוט לא ידע… כנ”ל כל עורכי הגמרא ומפרשיה, ומי מדבר על חרטטני הזוהר, אלה עם ה-18 יסודות היצירה ובולשיט בסגנון, מלא מילים, קשקושים על קשת כלפי מעלה וקשת כלפי מטה, אמונות תפלות בלי סוף, אבל תכל’ס מהי הקשת הזו, אף אחד לא ידע להסביר.
ועדיין, גם כיום רבים לא יודעים מהי הקשת ונשארו עדיין עם סיפורי המבול והכן או לא להתסכל מהגן.
אז בא נסביר, בצורה הכי פשוטה שאפשר, מהי באמת הקשת בענן?
אור, כל אור שמגיע לעיניים שלנו, בין אם בצורה ישירה, כמו פנס שמייצר אור, ובין אם בצורה עקיפה כמו פנס שמאיר קיר והאור חוזר אלינו, זה בעצם קרינה, קרינה אלקטרומגנטית שהעין שלנו יודעת לחוש והמוח שלנו יודע לפרש.
קרינה אלקטרומגנטית יכולה להיות באין סוף תדרים ואורכים, החל מקרינה בעלת אורך גל קצר מאוד, כמו קרני גמא וקרני רנטגן, ועד קרינה בעלת אורך גל ארוך מאוד, כמו גלי רדיו.
אבל מתוך כל הספקטרום האינסופי הזה, העין האנושית מסוגלת לקלוט רק טווח צר מאוד של אורכי גל, מה שאנחנו קוראים לו האור הנראה.
בתוך הטווח הזה, השוני באורך הגל הוא זה שמכתיב את הצבע שאנחנו רואים, אור באורך גל קצר יותר נראה לנו כחול או סגול, ואור באורך גל ארוך יותר נראה אדום. כל שאר הצבעים שביניהם נובעים משילובים שונים של אורכי גל.
כמובן, ששום דבר לא קדוש באורכי הגל הספציפיים האלו, ישנן חיות שרואות באורכי גל ארוכים יותר, אינפרא אדום, וישנן חיות שרואות גם באורכי גל קצרים יותר, אולטרא סגול.
אבל חשוב להבין, האור עצמו לא “נושא” צבע. הצבע הוא תוצאה של האופן שבו העין והמוח שלנו מפרשים את הקרינה הזו. עצם או משטח מחזיר או סופג אורכי גל שונים, והמוח מתרגם את היחס הזה לתחושת צבע.
הצבע הלבן, לעומת זאת, הוא הפירוש של המוח שלנו כשאנחנו רואים את כל אורכי הגל יחדיו.
עכשיו נעבור לדבר על הקשת.
השמש פולטת קרני אור לבנות, כלומר אור שמכיל את כל הספקטרום הנראה. (למעשה, היא פולטת גם קרינה באורכי גל שעין שלנו לא רואה)
מאמר מוסגר:
זה שהשמש נראית לנו צהובה זה בגלל מה שנקרא תופעת פיזור ריילי.
האטמוספירה של כדור הארץ מכילה גזים ומרכיבים שונים שמפזרים את אור השמש.
קרני האור הקצרות יותר, כלומר האור הכחול, מפוזרות בכיוון שונה מהעין שלנו, ולכן האור שמגיע ישירות מעיני הצופה נוטה להיות צהוב או אדום יותר.כאשר השמש נמצאת ישירות מעלינו, באמצע היום, האור עובר דרך שכבת האטמוספירה קצרה יחסית. לכן השמש נראית צהובה \ לבנה ומסנוורת.
ככל שהשמש נוטה בזווית נמוכה יותר מול האופק, האור חייב לעבור מרחק גדול יותר דרך שכבת האטמוספירה. במהלך הדרך, האור הכחול והירוק מפוזר כמעט לחלוטין, והשמש נראית כתומה או אדומה.
אז לא, השמש לא אדומה בשקיעה כי “חלפא אפתחא דגיהנם” אלא רק בגלל זווית האור והפיזור באטמוספירה מול הצופה, ממש במקביל, יכול מישהו אחר להסתכל על השמש ממקום שבו היא גבוהה יותר בשמיים ולראות אותה צהובה, כי האור אליו עובר דרך מרחק קצר יותר.
אם נצליח “לפרק” את הקרינה ולגרום לכל אורך גל להאיר מקום אחר, מה שיקרה זה שנראה במקום לבן, את כל צבעי הקשת.
וזה אכן מה שקורה עם מנסרה שבה כל אורך גל נשבר בזוית שונה, משום שכל צבע, כלומר כל אורך גל, מושפע אחרת כשהוא עובר מחומר אחד לחומר אחר. התופעה הזו נקראת שבירה, והיא מתרחשת כי מהירות האור משתנה כשהוא נכנס מחומר אחד (כמו אוויר) לחומר אחר (כמו זכוכית או מים).
האור הכחול, למשל, נשבר יותר מהאור האדום ומקבל יותר “זוית”, ולכן הם “נפרדים” זה מזה ביציאה מהמנסרה.
התוצאה היא קשת צבעים רציפה, מהאדום ועד הסגול.
באותה מידה, אם נשים מנסרה הפוכה מול האור השבור, שתשבור שוב את האור, אבל הפעם באותה זוית אבל בכיוון ההפכי, יצא ממנה בצד השני צבע לבן.
אותו עיקרון בדיוק קורה בקשת בענן.
כל טיפה מתנהגת כמו מנסרה קטנה, קרני השמש נכנסות אליה, נשברות, מוחזרות מבפנים ויוצאות החוצה כשהן מפוזרות לצבעים השונים.
כשאנחנו מסתכלים על אינספור טיפות גשם במרחב, כל אחת מהן נמצאת ברגע נתון בזווית אחרת ביחס לשמש.
הטיפות שהזווית בינן לבינינו מתאימה לזווית השבירה של האור הכחול, ייראו לנו כחולות, והטיפות שהזווית שלהן מתאימה לאדום, ייראו אדומות.
כך, מכל הזוויות והצבעים יחד, נוצרת לעינינו קשת שלמה של צבעים.
מכיוון שהקשת נוצרת מצירוף של שלוש זוויות, זווית השמש, זווית הראייה שלנו, וזווית השבירה של כל צבע, רק הטיפות שנמצאות בדיוק בזווית הנכונה מחזירות אלינו אור שנראה.
טיפות שנמצאות בזווית גבוהה או נמוכה יותר פשוט לא ייראו, כי האור שהן מחזירות יוצא מחוץ לטווח הראייה שלנו.
ולבסוף, כיוון שכל הזוויות האלו יוצרות יחד זווית קבועה סביב נקודה “מדומיינת” מרכזית שכוללת את הצופה, הטיפה, והשמש, הצורה שמתקבלת היא תמיד תהיה עגולה, ולכן הקשת תמיד עגולה.
עכשיו אנחנו מבינים, קשת בענן איננה חומר, לא משהו שאפשר לגעת בו או לחוש בו. היא פשוט אור שנשבר בדרך מיוחדת ומגניבה יותר ממה שאנחנו רגילים לראות מקרני השמש הרגילות. כל זה משילוב בין טיפות מים לבין זויות השבירה של אורכי הגל השונים.
הרבה יותר מדהים, לא?