אם ננסה לנתח את ההבדל העקרוני שממנו נובעים ההבדלים בין חברה שטופת פחדים, אמונות, ברכות קללות וסגולות, שמה שמפעיל אותה זה סיפורי ישועות בעלון של קופת העיר אבל היא ענייה ונתמכת.
לבין חברה, שמקדשת מדע ורציונליות וחבריה ברובם אנשי מעמד ביניים, בעלי מקצועות חופשיים.
בשורש זה נובע מאיך שופטים את המציאות ואיך חווים סיבה ותוצאה מאז ינקות, האם זה שפיטה מבוססת אנקדוטות או שפיטה מבוססת סטטיסטיקה.
נניח קרה ומישהו תרם לצדקה ואז נושע, קלאסי.
עכשיו הוא רץ כולו שמח ומאושר ומספר לכל מי שרק מוכן לשמוע, ושולח לכל עלון שרק מוכן לקבל, על ההוכחה לכוחה של מצוות צדקה לעמותה הספציפית שהוא מחבב.
נניח שאכן הסיפור אכן קרה בדיוק כמו שהוא מתאר, תרם ואז נושע.
מישהו מהחברה הראשונה (לצורך הנוחות, חרדית) יתרגש מיד כולו, ויוסיף את זה לערימת הסיפורים הדומים מהעבר וכהוכחה נוספת לכוחה העצום של הצדקה.
להלן אמת מבוססת אנקדוטות.
לעומתו מישהו מהחברה האחרת (לצורך הנוחות, החילונית) מיד ישאל, וכמה פעמים תרמת ולא קרה כלום? וכמה פעמים לא תרמת והכל הסתדר מיד? כמה אנשים אחרים ניסו וגם נושעו או לא נושעו? מה הסיפור שלך בכלל אומר לנו?
להלן אמת מבוססת סטטיסטיקה.
ברגע שמבינים את המקור להבדלים, הרבה דברים שלפעמים נשמעים כמו שיח חרשים פתאום מקבלים הסבר מאיר עיניים.
פלוני חילוני שואל את אלמוני חרדי, למה אתם לא משלמים מיסים?! עונה לו האלמוני, הנה פלמוני החרדי יזם מוכשר ומשלם הון תועפות מס.
כנ”ל פלוני שואל את האלמוני למה אתם לא עושים צבא, ושוב תשובת אלמוני שישנו פלמוני חרדי שעשה שירות מלא, הנה גם חרדים משרתים!
המקור לשיח המשונה הנ”ל זה שפלוני החילוני לא מתווכח עם העובדה האמיתית שישנם חרדים שמשלמים מס גבוה, וכן שישנם חרדים (מעטים מדי…) שמשרתים בקרבי, אבל כשמסתכלים על זה במבט סטטיסטי הכי פשטני, רוב מוחץ של החרדים מוסללים לעשירון תחתון במקרה הטוב וחיי רווחה במקרה הרע וכן לדילוג על שירות צבאי.
מבחינת החרדי לעומת זאת, איך ניתן לומר שהחרדים לא משלמים מס כשהעובדה היא שהוא מכיר מישהו שמשלם, ואיך ניתן לומר שחרדים לא משרתים אם הוא מכיר באמת מישהו חרדי למהדרין שמשרת.
וככה זה כמעט בכל אספקט של החיים.
פלונית עשתה הפרשת חלה ובום, ילד חדש נוסף למשפחה. מדהים.
החילונית תאנפף ולא תבין מה היא רוצה בכלל, היא בדקה כמה נשים בגילה שרוצות להכנס להריון עשו מול לא עשו הפרשת חלה ומה קרה להן? מה בכלל הסיפור שלה אומר? הוא נתנה אפס נתונים, אין איך להבין כלום מזה.
לעומת החרדית שתתרגש עד דמעות מסגולת ההפרשה, “עוד אחת שזכתה!” ותרוץ לעשות גם.
חמושים בהבנה, שחרדים מסתכלים על העולם במבט מונחה אנקדוטות, יעשה הרבה שכל למי שינסה לקרוא עיתון חרדי לראות איך לועסים שם את המציאות.
הסתכלות על אנקדוטות בתוספת התעלמות אלגנטית ממקרים שפחות נעימים גורמת לכך שההטיה שבאים איתה מראש תמיד תתחזק עם “הוכחות” ו”עובדות” שהם טכנית אכן נכונות, אבל בשורה התחתונה מתרחקים יותר ויותר מקרקע המציאות, וכשמתנתקים ממבט מפוכח על המציאות מגיעים למחזות ביזאריים.
יש סיבה טובה למה באקדמיה, בכל אופן בחלק המדעי המוצלח שבה, הקורס הראשון הוא סטטיסטיקה.
והסיבה היא שבלי סטטיסטיקה אין דרך לשפוט מה נכון ומה לא נכון לאורך זמן, יש תמיד “רעש” שלא אומר כלום ובלי סטטיסטיקה אי אפשר להוכיח כלום על התנהגות העולם.
כדי לבחון מצפייה בלבד ש-א’ הוא אכן גורם ל-ב’ ולא סתם מקרה רנדומלי, נדרש בשביל ההתחלה לענות כמה פעמים א’ קרה ואכן ב’ הופיע אחריו מידית, וכמה שיותר פעמים במקומות שונים ובזמנים שונים יותר מוכיח את הפואנטה.
כמובן שזו רק ההתחלה, נדרש גם להבין אם זה קורולציה או סיבתיות, אבל בשביל ההתחלה, להבין אם בכלל יש פה משהו, נדרש בייסיק של סטטיסטיקה.
לא חושב שאי מי שמספר בהתרגשות שהרב <השלם את השם> נתן ברכה והיא התקיימה (!!!) מעלה בכלל בקצה דעתו שלפני שהוא רץ לספר לח’ברה, ובעיקר להוסיף לרמת הביטחון שלו בקדושתו של אותו רב, להכניס לטבלת אקסל כמה ברכות בממוצע הרב מברך, כמה מגיעים אליו, כמה מהם מתקיימות, ומה קורה למי שלא מגיע אליו ואל דומיו.
וככה התעשייה הזו מחזיקה עשרות אלפי אנשים, אנקדוטות, חלקם סתם הגזמות פראיות, אבל חלקם בהחלט עובדות נכונות, אבל שלא מעידות כלום על איך העולם באמת עובד.
זה המקור למשפטים כמו “ראיתם את ההיא ששמרה שבת ובזכות זה היא ניצלה מהפיגוע?”
או “עשיתם סנקציות על לומדי התורה? הנה, העולם עושה סנקציות על מדינת ישראל” רואים את יד ה’ בחוש???
זה גם המקור לאגדה המנותקת שמי שלומד גמרא יכול ברגע להיות הייטקיסט כי “מי שלמד יבמות, קטן עליו מתמטיקה” כי למרות שרוב עצום ממי שניסה לא הצליח, יש אכן כאלה שבשיניים הצליחו, והם האנקדוטה שמחזיקה את האגדה, שבתורה מצדיקה רעיונית את ההזייה של חברה שלמה שלא נותנת לצעיריה את הכלים הבסיסיים ביותר שיוכלו להתפרנס נורמלי בבגרותם.
בסוף זה כנראה גם הבסיס לדבק החזק של האמונה הדתית, מי שעושה ככה קורה לו ככה, כמו שתראו את ההוא שעשה ככה ואכן קרה לו ככה…
הדת מלאה באין ספור סיפורים כאלה לאורך ולרוחב וזה חלק מהבסיס לרגש האנושי החזק שמחזיק בכל הדתות הגדולות, המוח שלנו בנוי להתרגשות ואחיזה באנקדוטות.
חלק גדול מהעולם התקדם, ולמד בדרך הקשה לבחון ולהעמיד כל אמונה מוקדמת במבחן חסר משוא פנים של מדע סטטיסטיקה ומספרים, חלק עדיין שם, עם הסיפורים ההפחדות והטעויות, וחלק, בארץ ובעולם המשוגע של היום, הולכים אחורה.
וזו הסיבה, רבותיי, למה אי לימודי ליבה ודילוג על הפנמת עקרונות הסטטיסטיקה בגילאים הצעירים זה אסון חברתי, שיגרום לעניות ודלות בחומר, טיפשות ואבסורדים ברוח, לכל חברה, בכל מקום, שתיפול למלכודת האנקדוטות.