נושא נדוש טחון ולעוס, ועדיין אני מרגיש שגם לי יש “שטיקל תיירה” בנושא. גם אותי כמה עצניקים תמהוניים חסמו בגהה אז זכותי, לא?
אז לא, לא מעניין אותי הסטטוס החוקי, ואני גם לא מצליח לבוא בטענות לצעיר שחינכו אותו למשהו מסויים שיילך נגד הזרם, מעריך מאוד מי שכן, אבל לא בא בטענות למי שלא.
אני מדבר על מלחמת התרבויות. כן, תרבויות.
כן, יש קהילות שבהם מקובל ואף מעריכים אם תשים את עצמך ואת התחת שלך מאחורה להתנדב לעשות את העבודה הקשה, המלוכלכת, המסוכנת, זאת שמשאירה צלקות לכל החיים, ודופקת לך את המשפחה, אבל שמישהו צריך לעשות בשביל שכולנו נוכל לחיות כאן.
ולא, אני לא משווה אותו אליך בחור או אברך רנדומלי, שתלך ראש נגד הקהילה שלך ותתנדב גם, מבין לגמרי שאי אפשר להשוות מישהו שסביבתו מעריכה את ההתנדבות, אליך, שתחטוף אם תעז להתגייס, ועדיין, הייתי מצפה שלפחות תבין שהחברה שאתה חי בה, הקהילה שלך, היא נחותה, כן, נחותה בהשוואה לאחרים.
שהקהילה שלך מקדשת ומדרבנת את הלעמוד בחלוקה ולא לפספס את מה ש”מגיע” לך מתוקף היותך אברך, או לדקדק בדיוק מה “מגיע” לך על חשבון שאר אזרחי המדינה ומשלמי המיסים, חברה שמעריצה מי שמצליח לקמבן את ביטוח לאומי, וככה יכול לקיים “שבתי בבית ה’” בהידור, שכל פעם שנדרש ממנה לענות ברצינות למה אחרים, דתיים וחילונים, צריכים לשאת במשא הבטחוני, כלכלי, תעשייתי, או כל דבר שקשור למציאות שכולנו חיים בה והיא, כעיקרון, לא משתתפת בכלל או בצורה חלקית מאוד, היא פונה לערימת תירוצים וסיסמאות ילדותית ורנדומלית, שתמיד איכשהו רלווטית רק לחלק של הלתת ואף פעם לא לחלק של הלקחת.
לקט תירוצים לא סופי:
- רוב הצבא גם ככה ג’ובניקים
- 8200 לא עזרו ב7 לאוקטובר
- תורה מגנא ומצלא
- שבט לוי אף פעם לא נלחם
- אלף למטה אלף למטה
- מה עם הערבים? שיגייסו אותם קודם
- בלי בחורי ישיבה היו פי 2 הרוגים
- זה לא הבעיה שלנו, אתם החלטתם להקים מדינה
- בזכות התורה שרדנו כעם
- גדול המחטיאו יותר מן ההורגו
- אין מסגרות שבאמת מתאימות לחרדים
- כל מי שהולך לצבא מפסיק להיות חרדי
- את המזרחניקים שולחים בכוונה למשימות מסוכנות שימותו
- כל באיה לא ישובון
- בלי החרדים לא היה זק״א
- רוב השמאלנים בתל אביב משתמטים
- לא צריך עוד חיילים (כן… זה עדיין נאמר)
- לא רוצים את החרדים בצבא
- לא מקדמים דתיים בצבא
- רק אנחנו מתנדבים בהצלה יד שרה ועזר מציון
- צבא השמד
שום תירוץ דלוח יותר או פחות מביך מנותק או מטופש ככל שיהיה, לא יכסה את העובדה הבסיסית, שנחשפה בפני כל דרדק בישראל, בזמן מלחמה, מהקשות בתולדות ההתיישבות בארץ, החברה החרדית ברובה, על חבריה רבניה ועסקניה, לא הזיז לה בקצה הציפורן מהמשא הבטחוני הקריטי לעצם החיים של יהודי ארץ ישראל.
היה מצופה מחברה שפויה, שיודעת להילחם טוב מאוד על מה שמעניין אותה, שתילחם לארגן סידור שגם עונה על צרכיה הדתיים והערכיים וגם נותן יד לעומס הצבאי הבלתי אפשרי שנופל על השאר.
אבל לא, החברה הזו, שאתה חלק ממנה, לא טרחה במשך שנתיים ארוכות, אפילו לנסות למצוא פתרון שגם יענה על דרישותיה ותירוציה המגוונים וגם יעזור מעט למילואימניקים שהחיים שלהם מתפרקים, גורנישט מין נישט, לא חלק מהאירוע, החליטו שאף אחד לא יבוא להתגייס לשום מסגרת צבאית, לא הבחורים בישיבות לנושרים שלא עושים כלום והמטרה היחידה של השהייה במוסד זה לא להתגייס, גם לא שבבניקים שכבר ברחוב שמציקים לעוברים ושבים, לא משועממים מקצועיים שלא פתחו ספר עשור, נאדה, לא מעניין אותנו “הבעיות שלכם” לא מעניין אותנו מי אמור להחזיק את הגבול כשנהיה חלק גדול יותר ויותר מהאוכלוסייה, לא מעניין אותנו ההווה ולא מעניין אותנו העתיד, לא מעניין אותנו כלום. לכו קפצו לנו, החלטנו שלא וזהו.
חברה שמסוגלת, באמצע מלחמה נוראית, מאות הרוגים ופצועים צעירים ומבוגרים בעלי משפחות, שיום אחרי יום נותנים את חייהם כדי שלא ישחטו את כולנו פה, תושבי תל אביב ובני ברק, אשקלון וקריית ספר, כשהנציגים שלה מצביעים על צווי 8 למילואימניקים, וחבריה, בחורים בריאים בני 20 יכולים לרקוד יחד עם מחנכיהם בפומבי “בלשכותיהם אין אנו מתייצבים”.
עיוור מי שלא רואה שזו חברה חסרת בושה ומודעות עצמית עד כדי טפשות ונזק עצמי.
לעומת זאת ישנן קהילות אחרות בחלקת הארץ הזו, שאתה לא חלק מהן, שמעריכות ומעודדות התנדבות אמיתית, שיש בתוכם אין ספור גיבורים אמיתיים, כמו שהמלחמה הוכיחה שוב שוב, שמעריכות ומדרבנות לאנשים בוגרים שעומדים על הרגליים שלהם ולא צריכים לחיות מהיד לפה ונזקקים לחסדי אחרים, ושמעל הכל מעריכים חשיבה וחתירה לתשובות רציניות לשאלות רציניות.
שגם אם הם לפעמים טועים לפחות הם מנסים לענות לעצמם ולאחרים איך לתחזק משק כלכלי ובטחוני, מה צריך לתקן או לשפר בעתיד הקרוב והרחוק, ובמקרה של הדתיים, גם איך לשלב את האמונה הדתית עם אתגרי המציאות שלא ניתן לברוח ממנה ולא ראוי להפיל על אחרים את ההתמודדות עימה, עד שהם יקרסו.
לא מבקש ממך לעבור אליהם, תישאר איפה שנולדת, לגיטימי, רק כדאי לדעת להעריך את האחרים, ולהכיר בנחיתות התרבותית שהציבור שלך מתפלש בו.